ריפטק אקווריומים בע"מ נ' חסון

החלטה

בפני בקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה.

רקע וטענות המבקש:

ראשיתם של דברים בתביעה לתשלום התמורה, בגין התקנת אביזרים וטיפול באקווריום של המבקש, אשר ביצעה המשיבה.

כנגד המבקש ניתן פסד דין בהעדר הגנה, אשר בוטל מחמת הצדק בשל פגם בהמצאה (ראה החלטתי מיום 30.10.12). בעקבות הביטול, ניתנו למבקש 30 יום (עד ליום 30.11.12) לשם הגשת כתב הגנתו.

ביום 29.11.12 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, אשר נדחתה בשל היעדר תצהיר תמיכה לבקשה.

ביום 06.12.12 הוגשה הבקשה דנא, בה עותר המבקש להארכת המועד ב- 30 יום נוספים, מן הטעם כי ההחלטה בדבר ביטול פסה"ד נודעה לו ביום 29.11.12 לאחר בירור במזכירות ביהמ"ש, וכי מסירת ההחלטה בוצעה ביום המחרת. עוד מוסיף המבקש, כי נדרשת לו ההארכה על מנת לארגן את מסמכי ההגנה ולהגיש חוות דעת מומחה.

מנגד, טוענת המשיבה, כי המבקש נוהג בזלזול ואינו מכבד את החלטות ביהמ"ש. למבקש ניסיון רב בניהול הליכי משפט, ומבצע הוא שימוש לרעה בניסיונו. עוד טוענת המשיבה, כי תמוה רצון המבקש להגיש חוות דעת באשר לנזקים, משום שלא כלל את האקווריום ברשימת הרכוש המצוי ברשותו, במסגרת עתירתו לסעד הצהרתי.

ביום 30.12.12 הגיש המבקש את כתב הגנתו, זאת בטרם ניתנה החלטה בבקשה.

דיון והכרעה:

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

לפי ההלכה הפסוקה, לטעם מיוחד תחשב נסיבה שאינה מצויה בשליטת המבקש ושלא ניתן להיערך אליה מראש. נסיבות התלויות במבקש עצמו לא ייחשבו, דרך כלל, כטעם מיוחד המצדיק להאריך את המועד שנקבע בחיקוק (ראה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897).

יחד עם זאת, יש לזכור כי גישת הפסיקה התרככה בשנים האחרונות, לעניין הטעם המיוחד להארכת מועד (ראה למשל: בש"מ 8516/04 מושלין נ' עיריית רחובות). כך למשל, קבע ביהמ"ש העליון, כי אף שנימוקי המבקש לעניין הארכת מועד אינם עולים כדי טעם מיוחד, הרי שיש לערוך איזון בין זכויות הצדדים "על מנת לאפשר בירור לגוף העניין של זכויות הצדדים..." (ראה: רע"א 3588/00 אלפונס מכלוף נ' אברהם סעדיה, תק - על 2000(4) 220).

יוזכר, בעניין זה, כי אל מול האינטרס של הקפדה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי, עומדת זכות היסוד של הצד שכנגד לגישה לערכאות וכן החשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים.

מן הכלל אל הפרט –

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, מצאתי כי יש לקבל הבקשה.

כאמור, לטענת המבקש, החלטתי נודעה לו ביום 29.11.12 זאת לאחר בירור עם מזכירות ביהמ"ש, והומצאה לו ע"י פקיד המסירות ביום 30.11.12.

לא מצאתי, כי המבקש נוהג בזלזול ואינו מקפיד על לוחות הזמנים, שכן כתב ההגנה הוגש ביום 30.12.12. משמעות הדבר היא כי כתב ההגנה הוגש במועדו, כאשר מניין הימים החל ביום מסירת החלטתי לידי המבקש. אין בפני ראיה על כך שהמבקש קיבל את ההחלטה קודם לכן. האיזון הראוי בין כלל השיקולים שהוזכרו לעיל, מוביל למסקנה כי יש להיעתר לבקשה, ולהורות על הארכת המועד להגשת כתב ההגנה.

הבקשה מתקבלת.